מלון יוקרה ברחוב יפת ביפו - תכנון בשיתוף john pawson לונדון
מיקום: פינת הרחובות יפת ולואי פסטר ביפו
שטח: כ 20,000 מ"ר
מהות הפרויקט: שימור מלון "בית החולים הצרפתי" משנת 1887 ובנייה חדשה, שיאכלסו מלון פאר בן 125 חדרים ו 25 דירות יוקרה
תכנון בשיתוף משרד אדריכלים ג'והן פוסון, לונדון
עשרים שנות עשייה אדריכלית נדרשו להפיכת המתחם המכונה 'בית החולים הצרפתי
' של מסדר האחיות הקתולי סנט ג'וזף דל אפריסיון ,שעליו ניצב בית מידות בעל עוצמה
ארכיטקטונית בולטת בנוף היפואי לשמש מתחם מלונאות ודיור., בראשית שנות התשעים
החכירו הנזירות את המתחם שמעמדו הסטטוטורי היה 'מגרש מיוחד' ליזם פרטי שביקש להקים
עליו מלון אסקלוסיבי. הטרנספורמציה
תולדות: התכנון במתחם החל בראשית שנות
התשעים, לאחר שאחיות המנזר סנט ג'וזף דה לאפריסיון החכירו אותו ליזם פרטי. במתחם
ניצב בית מידות בעל עוצמה ארכיטקטונית בולטת בנוף היפואי, שנחנך בשנת 1879 ושימש
במהלך השנים אכסניה, בית חולים, מושב זקנים (של אחיות המסדר) ומרפאה לבריאות הנפש.
היזם ביקש להקים במתחם מלון אקסקלוסיבי, תוך שימור המבנה ההיסטורי. בשלב
הראשון תוכננה תכנית בינוי למתחם, במסגרתה שונה הייעוד ממגרש מיוחד למגרש למלונאות
ומגורים, התווספו זכויות להקמת מבנה חדש בן 6 קומות (בדופן המערבית של המגרש),
הוגדל דרמתית שטח המרתפים הקטנים שהיו מתחת למבנה ההיסטורי לכדי מלוא תכסית הבניין
שמעליהם ושונה הפילוס בחלק המערבי של המגרש, כדי לאפשר הפיכת המרתף לקומה על
קרקעית למבנה. כמו כן הוספה קומה בנסיגה למבנה ההיסטורי. כל אלה היו הכרחיים
ליצירת התכנות כלכלית לפרויקט עליו הושתו מטלות שימור כבדות מאוד – במתחם התנהלו 4 עונות
חפירה ארכיאולוגית שחלק מהממצאים בהן שולב בתכנון, והבניין ההיסטורי שומר בדקדקנות
רבה. בשלב השני (שלב בו הצטרף המתכנן ג'והן פוסון לצוות התכנון) תוכנן
שימור הבניין ההיסטורי, נחפרה קומת מרתפים מורחבת מתחתיו, הוספה לו קומה והוא
הותאם מבחינה תפקודית לתכליתו המלונאית החדשה ולדרישות המאה ה 21 ונבנה הבניין
החדש בן 6 הקומות בחלקו המערבי הכולל את לובי המלון, חדרי מלון ויחידות המגורים.
גישה אדריכלית:
התכנון כיוון
להציב לצד המבנה ההיסטורי הדומיננטי מהות אדריכלית חדשה, עוצמתית ומשמעותית, באופן
שיכבד את הקיים אך לא יתבטל בפניו ותוך הימנעות משכפול, ציטוט, או חיקוי ומתן
ביטוי לתרבות המקומית של תחילת המאה ה ,21 על שאיפותיה ויכולותיה. עוד
בשלב הראשון (תכנית הבינוי) נקבע המתאר ה'שבור' המחלק את הבניין החדש לשלושה
מפרקים, במטרה לעקוב אחרי תוואי הסמטה הגובלת בו ולרכך את השפעת המסה שלו על מרקם
העיר העתיקה הנושקת לו. בעיצוב המעטפת ננקטה גישה מאופקת עד
כדי סגפנות: המעטפת שומרת על משמעת המפתחים הנהוגה בסביבה מבחינת 'פתוח' מול
'סגור' ונבחרה עבורה גוון אבן כורכר דבשית (באז'ית) המתמזג עם המבנה ההיסטורי
והסביבה בכלל. עם זאת המעטפת נעדרת כל קישוטיות ועיטור, המאפיינים בתי מידות
בבנייה היפואית המסורתית. המפתחים נעטפו במערכת לוחות
אלומיניום מחורר (שנצבעו בצבע המעטפת) שמפגשם עם האור יוצר אפקטים משתנים ודינמיים
של אור וצל לאורך כל שעות היממה ובכך מהווה מעין 'עיטוריות פאסיבית' הנובעת מעצם
האינטראקציה של החומר עם הסביבה ללא תוספת אלמנטים חומריים.
בעיצוב הפנים
ניתן לתוספות החדשות ביטוי מובחן. כדוגמא, מתקני השירותים בחדרי המלון שבבניין
ההיסטורי מוקמו בקפסולות רטובות המנותקות מהקירות והן עוצבו בסגנון חדשני, המנגיד
אותן מהחלל המסורתי, העיטורי שסביבן.
טכנולוגיה: נבנה מבנה חדש בעל עקבה אקולוגית
נמוכה, הן בזכות מערכת מיזוג אוויר המשתמשת במערכת בארות השואבת מי תהום בטמפרטורה
נמוכה וקבועה להקטנת השימוש באנרגיה חשמלית,
והן בזכות
חיפוי הבניין בטיח שהונח על גבי שמיכות תרמיות ומערכת רשתות האלומיניום שסביב
המפתחים.